החברה החרדית בימינו, אשר פרחה צמחה וקמה לתחייה מתוך משרפות השואה, רואה בעצמה את הממשיכה הבלעדית של היהדות התורנית בתבניתה המקורית. תנועות יהודיות האחרות, נתפסות על ידה כסוטות ושונות, ברב או במעט, מהצורה התורנית האותנטית. גדולי ישראל רבים נטלו חלק בהחייאת והקמת ציבור זה אחרי השואה, אבל ללא ספק כי הגדול שעמד על גבי כולם מבחינה זאת, היה הרב אברהם ישעיהו קרליץ בעל חזון איש ז"ל, אשר עלה מווילנה לבני ברק בשנת תרצ"ג. בין היתר אחראי היה בעל חזון איש באופן ישיר להתיישבות העיר החרדית המרכזית בעולם, היא בני ברק.
המעוניין לחקור את אורחות והליכי המגזר החרדית בימינו בצורה יסודית, מוכרח אפוא להכיר את אישיות עוצמתית זאת, אשר חזתה ועיצבה את החברה הזאת ברוח קודשו ובעשר אצבעותיו. ידוע כי הציבור הזה מחולק לליטאים חסידים וספרדים, או בני עדות המזרח, אשר מסתעפים בעצמם לעוד עדות זעירות רבות. למרות שבעל חזון איש שייך היה באופן מובהק למחנה הליטאית, לא נמנע הימנו מלהנהיג את הדור כולו, על חוגיו המגוונים. מאז פטירתו בשנת תשי"ד, ממשיכים אנשים מבני ביתו משפחתו ותלמידיו, הגדולים בתורה וביראה, להנהיג את הציבור החרדי.
נעמוד עתה על כמה מאפיינים בדמות דגולה זו, המסבירים הרבה תופעות מקובלות בחברה החרדית כיום:
1. הלכה. הערך העליון בעיניו היה ערך ההלכה. הוא הגשים הלכה ולמעשה את מה שאמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. לדעתו בדקדוק הדין והלכה, מצויה התקנה והתרופה, אפילו לבעיותיו המוסריות של אדם.
2. החמרה. מיראי הוראה היה. הוא לא שימש כרב והיסס הרבה בטרם היקל באיזו שאלה הלכתית. נוהג היה להחמיר בכל ספק ופקפוק קל.
3. דרך הלימוד. לשיטתו שם דגש על לימוד המביא לידי מעשה ולא קיבל את השיטה הלמדנית הבריסקאית. מאסכולת הגר"א מווילנה היה, אשר הדגישה 'דינא דגמרא' דהיינו עיקר הדין על פי התלמוד ולא התחשבה כל כך במנהג העולם.
4. מדינה. התנגד למדינה מראש ובתוקף, אך לא קיבל את הגישה הבדלנית הקנאית של היישוב הישן או של רבי אלחנן וסרמן, אימץ את העברית, פעל בעד ייצוג חרדי בכנסת והצבעה חרדית בבחירות.
5. פרישות. פרוש היה מענייני עולם הזה והטיף לפרישות, אם כי לא באופן קיצוני.
6. שמרנות. שמרן היה ששנא חדשות ואהב את הישן והמקובל.
7. שקידה. בהתמדת תלמוד תורה לשמה, ראה את המצוה הגדולה ביותר.
חוקרים חיצוניים מגמתיים ובורים טוענים, כי החברה החרדית בימינו, חידשה בהחמרה והתמדה וכדומה. אך טעות גמורה היא, כי אדם ההולך בדרכו ונוטה לעיתים ימינה ולעיתים שמאלה, הכול לפי עניין הזמן וצורך השעה, אינו הופך בכך לאדם אחר. גם מי שעובר דירה, אינו נעשה איש אחר. רק המשנה תפיסות יסוד ומחליף עקרונות בסיס, עובר מטמורפוזה ושינוי מהות, עד שכבר אינו אותו אדם. 'אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד', ובכל דור הגדול שבו הוא המעצב את החותמת של התקופה. אין מנהיגים הללו מחדשים שום דבר מדעתם אלא כל אחד מבליט ומדגיש נקודות אחרות מהמסורת היהודית העשירה והעתיקה וכל אחד עושה צירוף אחר, בהתאם לנסיבות העת.
אחרי כל זאת נדמה שעידן זה עומד בפני סיומו. דור דור ודורשיו ודרישותיו. תקופת התקומה מהשואה הצריכה את ההנהגה היא בדיוק, ברם שבעים שנה אחרי השואה מביאים אותנו לתוך עולם אחר. אם כינינו את העת ההיא כדור התקומה, הנה הגענו עתה לדור התשובה. תקופת התשובה זקוקה להנהגה שונה בכמה וכמה נקודות. ההלכה לעולם תישאר למעלה בסולם הערכים היהודי כחוק הא-לוהי, אך לא תדחוק יותר את רגלי החסידות היראה והמוסר מכבודם. בעלי התשובה ובני דורם זקוקים לפנימיות עצומה ובשום אופן אינם יכולים להסתפק בהלכה חיצונית ותורת האיברים גרידא. ההלכה משמשת עבורם כמסגרת מחייבת, אבל מלאה בתוכן רעיוני עשיר אמיתי.
שלא כעולם החרדי המתחיל באמונה בדת ובתורה, הנה נקודת מוצאם של בני התשובה היא אנושית טבעית עולמית. אף החמרה יתירה אינה הולמת אותם ולא מתאימה להם. מובן שעל עצם עיקר הדין אין מקום לפשרות, אך דיים מה שאסרה להם תורה ואל תאסור עליהם דברים אחרים. חפצי חיים הם, המתכוונים לנחול ולרשת חיי העולם הזה וחיי העולם הבא גם יחד. אלו אינם מסוגלים וגם לא מעוניינים להסתייג ולפרוש מעולמו של הקב"ה. רבים מהם לא מתכוונים לעזוב את מקומות עבודתם בתחומי חיים שונים, רק יקפידו על קביעות עיתים לתורה, כנהוג בישראל ברוב שנות קיומו וברוב ארצות פיזורו, עד עצם היום הזה.
הבדל נוסף הוא עובדת היות הדור הזה מנותק במובן מסוים משלשלת הדורות, הואיל וחוזרים הביתה אחרי כמה דורות של עזיבה הפניית עורף ושכחה. לפיכך עניין השמרנות אינה תופסת אצלם כלל, שהרי מתחילים הכול מחדש. הם פותחים דף חדש, ללא מסורת אבות שנתלשה מהם וממילא לא שייכים לגישה השמרנית.
מדינת ישראל כבר אינה מדברת אליהם ולא מעניינת אותם. הם מחכים להנהגה אחרת ראויה והוגנת, מתפללים על עולם מתוקן ושואפים למלכות של תורה. המדינה נתפסת אצלם לא יותר מכורח המציאות אשר אי אפשר להתעלם ממנה.
יש לציין כי תנועת התשובה היא תקוות הציבור החרדי לעתידו. חברה זאת כבר עומדת עשרות רבות של שנים אחרי תקומתה האחרונה וזקוקה הרבה לכוחות חדשים ורעננים. בעלי התשובה מביאים איתם התחדשות, התלהבות ומסירות נפש עוצמתית. אין ספק אפוא שאנשי התשובה, הם העומדים במרכז חזון הדורות התורניים הבאים.
